המילה
בספר שמואל חוזר ומופיע כינוי גנאי לפלשתים: "ערלים". מכינוי זה, אשר קשה מאוד להניח כי נמסך לתוך הספר על ידי משכתבים יהודיים, נובע כי הישראלים בימי שאול ודוד היו נימולים.
ספר בראשית מצידו מספר, כי מנהג המילה, כריתת הערלה מאבר הזכרות, אומץ על ידי שבט אברהם העברי לאחר ששהה במצרים (שבה נהגה המילה כבר אלף שנים לפחות)⁶³ וטרם התפלג לעמים ולשבטים רבים, שהתפרשו במרחב הכנעני. ואמנם, נוהג המילה משותף היה לעמים ולשבטים האלה (וביניהם השבט המדיני), אשר היו נתונים במשך מאות שנים תחת כיבוש מצרים והשפעתה התרבותית.
ממבט ראשון נראה כאילו המנהג הזה התמיד ברציפות מימי אבות העברים ועד ימי המלוכה. אולם כאשר העמקתי להתבונן מצאתי כי היה נתק ברציפות הזו - וכל הסימנים מורים כי המנתק היה משה!
הבה נראה אילו נתונים שרדו במקרא בנושא זה. בספר יהושע מסופר כי לאחר מות משה ולאחר חציית הירדן מלו הישראלים את עצמם "כי מולים היו כל העם היוצאים [ממצרים] וכל העם הילודים במדבר ... לא מלו ".⁶⁴
המקרא סתם ולא פרש מדוע לא מלו הישראלים את עצמם עד אשר עברו את הירדן. הרבנים לא נמנעו גם כאן מלמלא את החסר והוסיפו מספר תרוצים עלובים בסגנונם הרגיל.
התרוץ הרווח טוען כי במדבר לא היו תנאים טובים מספיק למילה, במשך דור שלם! תרוץ זה נופל מיד בראותנו כי שבטי היהודים ושבטי הערבים, שחיו במדבריות ערב, הקשים ממדבר סיני, לא עכבו את המילה; מלבד זאת הישראלים לא מלו עצמם גם לאחר שפלשו מן המדבר לארץ נושבת, לעבר הירדן המזרחי המיוער. יש תרוצים סבירים פחות - ולא קשה להפריכם.
הבה נתבונן בפרשה סתומה נוספת, הקשורה במילה ובמשה. משה ירד מצרימה, למלט את העברים, ולקח עמו את אשתו המדינית ואת בניו. בדרך חלה קשות - ואשתו מלה את בנו (או את בניו) מתוך הנחה, שהמחלה היא עונש על אי-ביצוע המילה.⁶⁵
סיפור פרשה זו סתום הוא וכנראה קוצץ, כי בפעם הבאה שבה נזכרת אשת משה, היא עם אביה בארץ מדין והוא מחזיר אותה ואת בניה אל משה לאחר היציאה ממצרים ולאחר גרושיה ממשה!⁶⁵ - וסיבת הגרושים אינה נזכרת!
עתה, לאחר שלקחנו בחשבון את כל הנתונים האלה ולאחר שנשים לב להערה מחקרית, המסיקה מהסיפור המקראי כי משה לא נימול לאחר לדתו⁶⁶ (אך יתכן שנימול בהיותו בוגר - אם אכן היה כוהן מצרי), עתה נוכל לשחזר את מהלך הענינים כך:
משה התנגד נחרצות למנהג המילה. אנו יכולים רק לשער מדוע. אולי יש כאן סיבה רגשית, כי יתכן שעבר חויה מזויעה זו בהיותו בוגר - והיא השאירה צלקות בנפשו. ואולי יש כאן התנגדות עקרונית הנובעת מרוח ההשקפה הישראלית, לפיה האדם הנו יצירה מעולה; כי אם אמנם האדם הוא יצירה "טובה מאוד", כפי שאומר סיפור הבריאה הישראלי, אזי אין צורך לנתחו ו"לתקנו" - וודאי לא להטיל בו מום. מלבד זאת מנהג המילה, מצרי הוא במקורו⁶³ - ואנו כבר יודעים עד מה שנא משה את התרבות המצרית ומנהגיה.
לפיכך התנגד משה למילת בנו (או בניו) ואשתו העברייה המדינית נאלצה לקבל את רצונו למרות שהדבר נחשב בעיניה כמסוכן מאוד, עקב חינוכה העברי. כאשר קדח משה בדרך למצרים ואשתו חששה לחייו, היא נתקפה אימה ובהיותה בטוחה כי האל עומד לנקום את אי-המילה, מלה את בנה (או בניה) כמנהג.
כשהחלים משה, וראה את אשר עשתה אשתו בהיותו חולה, רגז עליה והדברים הגיעו עד כדי גרושים. היא חזרה עם בניהם לבית אביה בארץ מדין.
כאשר הגיעו העברים להר חורב הביאם אביה למחנה ישראל וציפורה המדינית חזרה להיות אשת משה (והיא האשה ה"כושית" - הנזכרת בפרשה סתומה אחרת בתורה - כי למדין היה שם מקביל: 'כושן'⁶⁷ ).
משה הצליח לשכנע את העברים לנטוש גם את מנהג המילה המצרי, ובמשך דור אחד לפחות היו הישראלים ערלים. כל זמן שמשה חי כבדו הישראלים את רצונו ובטלו את מנהג המילה.
בספרי התולדות האמינים יחסית, שופטים ושמואל, לא נזכר מקרה שבו מל ישראלי את בנו, גם בספר מלכים אין זכר לכך. עם זאת, כבר החל מימי שמשון נקראים הפלשתים "ערלים" ומכאן ניתן להסיק שהישראלים לא היו ערלים בתקופת המלחמות עם הפלשתים. לא ברור מתי חודשה המילה בעם הישראלי; לפי ספר יהושע היה זה זמן קצר לאחר מות משה.⁶⁴
המקרא אינו מזכיר מדוע חודש מנהג המילה. לכך ניתן להעלות מספר סיבות אפשריות: אחת, שאת הישראלים פקדו מספר מחלות והם סברו שהמילה עשויה לחסוך אותן. שנייה, שהישראלים רצו לקרב אליהם ולצרף לברית הישראלית שבטים ומשפחות מן המרחב הכנעני, אשר היה נימול ברובו, והם סברו שהחזרת המילה תקל על החלטת ההצטרפות. שלישית, שדחיית המילה לא נקלטה בעם הישראלי וזמן קצר לאחר שמת יוזמה גברה הנטייה לחזור למסורת העברית העתיקה.
עם זאת, אין כל הכרח להניח שאופן המילה בעם הישראלי הקדום היה זהה לאופן המילה היהודית הרבנית ויתכן שהיתה נהוגה מילה רפואית פשוטה.

כאמור לא נזכרת המילה כלל בספר מלכים. אולם בספרות הרבנית הקדומה נותר מידע מענין, אשר ניתן לשלבו יפה בשחזור תולדות העם הישראלי, אף כי איננו יודעים בשלב זה האם הוא אמת או בדיה: "וכך היו ישראל נהוגים למול, עד שנחלקו לשתי ממלכות ומלכות אפרים מנעה מהם [מתושביה] את המילה"!⁶⁸
כפי שאראה התמרד העם הישראלי נגד התרבות האלילית, ששלמה החל להחדיר לישראל, וכך נוצרה המלכות הישראלית הצפונית בהנהגת ירבעם. בימי המרד האלה פרקו הישראלים מעליהם גם את סמלי התרבות האלילית וחדשו סמלים ישראליים עתיקים, המגיעים עד לימי משה.
לכן לא נתפלא כלל אם יתברר שאמנם, כפי שמספר המקור הרבני הזה, חזרו אז הישראלים לדחות גם את המילה, כפי הצעתו וחזונו של בורא ההשקפה הישראלית - משה.

אתר הבית של הספר - Book Home Page