הספר מציג גישה חדשה ומקורית להבנת התרבות הקדומה של עם ישראל בתקופת המקרא. בנוסף לדיון בהיבטים היסטוריים ומחקריים, הספר דן בעיקר במהותה של האמונה הישראלית הקדומה אשר, לדעת המחבר, היתה שונה בתכלית השינוי מן האמונה היהודית שהתפתחה ביהודה במרוצת תקופת המלוכה והמשיכה להתקים עד לימינו. התיזה המרכזית הזו, שעוברת כחוט השני לאורך כל הספר, ושעליה בנויים למעשה רב הפרקים, מוכחת בצורה יוצאת מן הכלל, הגיונית ומרתקת. יתרה מזו, הספר תורם תרומה מעניינת ומקורית לנושא המורכב של הכרונולוגיה המקראית, בחשיפת השנה הישראלית הקדומה בת שבעת החדשים, ויתכן ובו טמון הפתרון לחלק מן הבעיות הסבוכות שמתעוררות עקב השוואת הנתונים המקראיים עם הסינכרוניזמים החיצוניים (ובמאמר מוסגר אוסיף, כי אף אם הפתרון לא יתקבל במהרה על "העולם האקדמי", הרי שלא ניתן להתעלם מן המקוריות שבו).
אני התרשמתי מן הגישה הרעננה אל חומר שהוא בגדר מוכר ואף "לעוס ומאוס" למדי. אף על פי שחלק מן הסוגיות, אשר המחבר בחר לדון בהן, כבר נדונו בעבר במחקרים שונים, בעיקר בקרב האסכולה הגרמנית (כגון אופן חיבור ספרי התורה, נגידות דוד, סיפורי האבות כספרות שלומונית וכיוצא בזה), גישתו של זית כל כך מקורית ושונה מכל מה שנכתב עד כה, עד שאין אפילו מקום או בסיס להשוואה.
לעניות דעתי, הספר טומן בחובו פוטנציאל של רב-מכר, באשר הוא פרובוקטיבי ביותר במחשבתו הנועזת וברעיונותיו המבריקים; דווקא בימינו אלה, כאשר החברה הישראלית מוצאת עצמה נלחצת בין הקיצוניות הדתית החשוכה ההולכת ומתעצמת, לבין החילוניות המוצגת כריקה מתוכן ודלת ערכים, ספרו של זית יהא בבחינת משב רוח רענן, ואולי אף ארוכה, לחברתנו העייפה אשר חדלה להאמין בעצמה.
אך לא רק לחברתנו מיועד המסר שבספר; לדעתי, אם יתורגם הספר לאנגלית, צרפתית וגרמנית, עשוי תוכנו לזעזע ציבורים שלמים, ולא רק מן האקדמיה (ואגב, זו גדולת הספר, בין היתר, שאין שפתו שפה מחקרית מקצועית, ועל כן הוא יובן גם על ידי הציבור הרחב). הרעיונות המובעים בספר יכולים להתקבל או לא להתקבל על האקדמיה, אך מאחר וכל עיסוק בעת העתיקה לא יכול לחרוג מעבר לספקולציות, "השערת העבודה" המוצגת בספר יתרונה וכוחה בכך שהיא פרי של הכרה אינטימית של המקרא וחשיבה צלולה, הגיונית, נעדרת דעות קדומות ולעתים אף גאונית!