אני מגיע מבית מאוד מסורתי, על גבול הדתי, ועד לאמצע שנות העשרים לחיי הייתי אדם מאמין. עם זאת, היו לי שאלות; עיקר שאלותי נגעו למקרא, ואין להתפלא על כך. כילד שקרא המון, קראתי גם בתנ"ך והכרתי ועודני מכיר אותו מצוין. מכיוון שהתשובות הרבניות לשאלותי לא תמיד סיפקו אותי, התחלתי בשלב מסוים לקרוא ספרים העוסקים בחקר המקרא, אך גם אלה לא הצליחו לתת לי תמונה כוללת ומושלמת של תולדות העם הישראלי בעת העתיקה, עד שהגעתי במקרה לספרו של און זית "העם הישראלי - התרבות האבודה". נתקלתי בספר בחנות דיונון שבאוניברסיטת תל-אביב, ומכיוון שרציתי ספר שיעביר לי את צום יום הכיפורים (שאותו צמתי מאז ומתמיד), הסתובבתי מעט בחנות כדי למצוא משהו מעניין. לא עמד לרשותי זמן רב, וכשנתקלתי בספר קראתי את כריכתו האחורית וקניתי אותו כ"ירייה באפלה". בערב יום כיפור הסתובבתי מעט עם חברַי וכשחזרתי הביתה התחלתי לקרוא בספר. שעה אחר כך, בעקבות הדברים שהספקתי לקרוא, קמתי והפסקתי את הצום. און זית משתמש במקרא עם תמיכה של ממצאים ארכיאולוגיים ומקורות חיצוניים כדי לפורר את הדת היהודית לאבק, אך כמו עוף החול האגדי אשר קם מן החול, צצה מתוך האבק תמונה נהדרת של אומה חזקה ומדהימה השמה את האדם מעל לאלים ואומה זו ותרבותה הנפלאה חבויות בתוך המקרא כמו עיר עתיקה החבויה בתוך החולות.