הצלחתי להוכיח מעבר לכל ספק, שספר בראשית נכתב בירושלים בידי יבוסי, בן התרבות הנוראית ביותר הידועה לנו!

[...] בספר בראשית יש שני [טיפוסים]: "יבוסים" ותמימים. היבוסים [...] מנסים לרמות ולשעבד את התמימים [...]. הם אף פעם לא פונים בכנות אל התמימים, ולא מפספסים הזדמנות לרמות אותם.

יש תמיד שלושה שלבים בעלילה:

א. לפני המפגש בין היבוסי לתמים, התמים מרוצה מאוד מהחיים שלו.
ב. בזמן המפגש, היבוסי מרמה את התמים והתמים כועס, אבל לא מעניש את היבוסי.
ג. בשלב השלישי התמים סולח ליבוסי. כשהתמים יותר חזק, הם עושים שלום והיבוסי כפוף מעט לתמים. כשהתמים יותר חלש, הוא משתעבד ליבוסי.

זה המסר של ספר בראשית: יש שני סוגי אנשים בעולם: רמאים ותמימים. אבותיו של עם ישראל היו רמאים, ולעם ישראל יש זכות להמשיך להיות רמאי. התמימים חייבים לפנות את דרכם מפני הרמאים, והרמאים נועדו לשלוט בעולם.

זאת תפישת העולם היבוסית, כפי שהיא מתבטאת בספר בראשית ובסיפורים על בת שבע ושלמה. [...] יש פער אדיר בין התפיסה היבוסית המעמדית לבין התפישה הישראלית השוויונית. בת שבע שאפה להשתלט על הישראלים. שלמה המציא את התרבות היהודית כדי לדכא את הישראלים ולייצב את שלטונו.

[...] היות שאני כידוע כבר משוכנע שספר בראשית נכתב בעיקרו בחצר היבוסית של שלמה (שהתבססה על מרמה וכחש וכפייה), וכנראה על ידו ממש, אני מוצא טעם בדבריך על ספר בראשית.

[...] יתר על כן, יכול להיות שיש לי מה לתרום לתמונה שאתה מציר, מעבר לכתוב בספר "העם הישראלי - התרבות האבודה": זה דבר שאני חושב עליו כבר זמן רב, ולא דיברתי עליו עם איש עד כה. אין אפשרות להוכיח או להפריך את זה, אבל יש טעם בידיעה שאפשר שכך היו פני הדברים.

ובכן, המדובר בפרשת בת שבע ואוריה. התאור בספר שמואל של הפרשה הנו תאור נאמן ומדויק למדי למה שקרה מנקודת המבט של דוד, או מישהו מקורב אליו מאוד, שהיה המחבר של המקור העיקרי של ספר שמואל (נניח אביתר).

אבל מזה זמן רב אני מהרהר ביני לביני שייתכן שכל הפרשה תחילתה לא במקרה אקראי, שבו בת שבע ואוריה שחקנים תמימים וסבילים למדי, אלא מדובר בקנוניה שהסתיימה לבסוף בהצלחה, כאשר הכנופייה היבוסית המליכה את בן טיפוחיה, שלמה.

הענין מתחיל בכך שלא ברור כלל, שהיה זה מקרה שאישה יפת תואר מאוד התרחצה על הגג, בדיוק במקום שבו דוד יוכל לראותה ולחשוק בה, בדיוק בזמן הקבוע שבו הוא מתהלך במקום הזה מדי יום, כהרגלו. מאוד יכול להיות שזה היה מארב מתוכנן, שנועד ללכוד את דוד, כפי שקרה.

גם התנהגות אוריה כאשר דוד קרא לו וביקש לשלחו אל ביתו, מעלה את החשד שגם הוא היה חלק מן הקשר, ועשה את חלקו כאשר סירב להגיע לביתו ולאפשר לדוד להתחמק ממה שעשה כביכול. מדוע אני כותב "מה שעשה כביכול"? כי אני בכלל לא בטוח שבאמת בת שבע הרתה לדוד כתוצאה מן המפגש שלהם.

למעשה, אם הקושרים עשו את הקשר כראוי, סביר להניח שבת שבע התרחצה על הגג לעיני דוד רק כאשר ידעה שהיא כבר בהריון (כנראה מאוריה, אבל לא בהכרח), רק כך ידעו הקושרים שכאשר דוד יקרא לה וישכב אתה, לפי התוכנית, היא תוכל כעבור מספר ימים להודיע לו שהיא בהריון. כי אחרת הכל היה תלוי ביד המקרה, שאכן דוד יצליח להפרות אותה בפעם (היחידה אולי) שבה ישכב איתה.

סדר הדברים כך הוא:

א. הקושרים דואגים לכך שבת שבע תיכנס להריון מאחד הקושרים שבסוד הענין. הם דואגים לכך שבעלה (באמת הוא היה בעלה, או שהם התחתנו רק לצורך ההצגה?) בשום אופן לא יראה לידה בתקופה הקרובה (לכך דואג בעיקר אוריה, שחוץ מזה שהוא נמצא עם הצבא בעבר הירדן, מסרב לרדת ולבקר את אשתו, גם כאשר מזדמן לו להגיע לירושלים, בתואנה שאינו יכול לעשות כן משיקולי הזדהות עם כל שאר החיילים שנמצאים בשדה הקרב).
ב. הם דואגים לכך שבת שבע תתרחץ מול עיני דוד, בדיוק בשעה ובמקום הנכונים. דוד נלכד במלכודת כמו דג שעולה בפיתיון, ועושה מה שציפו ממנו, בכך ששכב עם בת שבע.
ג. בת שבע עושה את חלקה בכך שאינה מתנגדת לדוד בביתו, ומתמסרת לו ללא בעיה, ואחר כך מודיעה לו שהרתה לו כביכול.
ד. הקריאה של דוד לאוריה לא פגעה בתוכנית, ואוריה התנהג על פי התוכנית, וסרב לרדת לביתו, אפילו לאחר שדוד משקה אותו לשוכרה, כדי לא לאפשר לדוד להתכחש לאבהותו (כביכול).
ה. לא ברור האם הקושרים ציפו גם שדוד יהיה נבזי עד כדי כך שישים ביד אוריה איגרת, שמורה ליואב לדאוג לחיסולו. אבל בכל מקרה הם אמורים היו להרויח: נניח שדוד היה מתנהג ביושר, ומודה במעשיו, ולוקח אחריות על הילד בשלב הזה - עדיין היה להם ילד שלהם בתוך משפחת המלוכה, עם אם שיכולה לכוון את חינוכו כרצונם, ולדחוף אותו לרשת את דוד, בסיוע צמוד של הקושרים (כבונוס הם היו מקבלים גם את ערעור המוניטין של המלך הכובש וגם של משטרו).
גם במקרה שצפו שדוד יתנהג בנבזות כפי שנהג, הרווח כולו שלהם. אמנם אוריה מפסיד את חייו למען המטרה הנעלה של הקשר (ואולי בכל מקרה הוא אמור היה להתנהג בשדה הקרב בחוסר אחריות ולההרג, לפי התוכנית, כדי לסייע לבת שבע להצטרף לבית המלכות ללא בעיה), אבל בכך הוא גם גורם לרעידת אדמה בנגידות דוד בישראל (האם מרד אבשלום היה מתחולל ללא פרשת בת שבע ואוריה ברקע? לא ברור), וגם מגדיל את סיכויי השגת מטרת הקשר: תפיסת השלטון לאחר מות דוד.
ו. לא ברור האם הקושרים צפו את ההתערבות של יואב וגילוי הקשר לחיסול אוריה. המעשה האמיץ והישר של יואב היה עלול למעשה לחבל בתוכנית, כי אם דוד היה נוטש את משרתו, ומעביר את הנגידות לישראלי אחר, הם היו נותרים עם ילד בבית דוד, שאינו בית המלוכה/הנגידות, כלומר ללא כלום. לכן נתן, שמוביל את מהלכי ההפיכה ועוזר לשלמה לתפוס את השלטון בסוף הדרך, נוזף קשות בדוד על מה שעשה עם בת שבע ואוריה, אבל (אולי בניגוד לצפוי) דואג שלא לפטר אותו - כך הוא עושה את חלקו ודואג לכך שהקשר יצליח: לקושרים יש עכשיו ילד משלהם בבית המלוכה, והמלך הנו ברווז צולע, ואולי גם עם רגשי אשמה על חלקו בפרשה, ורגשי חובה כלפי הממזר שלו (כביכול) ואם הממזר (כביכול).
ז. הסיפור נגמר בכך שבתוך דור, על ירושלים היבוסית מולך שוב מלך יבוסי וצאצאיו יראי השמים למשך מאות שנים, והם מדרדרים את העם הישראלי האנרכי לנקודת האפס, כאשר כל הישראלים התמימים חושבים שהם צאצאי דוד הישראלי וממשיכי דרכו במידה כלשהי.

זה הסיפור על הקשר היבוסי, שאם הוא נכון, אזי הקשר של דוד נגד אוריה ממש מתגמד לעומתו. זה קשר-על, שמתאים לתרבות של רמאים ותככנים בחסד עליון, כפי שתארת אתה, ואולי יותר מכפי שתארת לעצמך. כפי שכתבתי, אינני יכול כרגע לתמוך בתסריט הזה או להפריך אותו. בכל מקרה יש כאן לפחות ראשי פרקים לתסריט של סרט מעניין במיוחד.

היות שטרם סיפרתי על אפשרות "הקשר היבוסי" לאף אחד, אני מצרף להודעה זו עוד נמענים, שאני מעריך שעשויים למצוא בה ענין.

[...] קיימת אפשרות כי בת שבע היתה מבית המלוכה היבוסי וכך קיבל שלמה את הלגיטימציה "האלוהית" שלו בעיניי היבוסים.

[...] אמנם אין הוכחה שבת שבע היתה מבית המלוכה היבוסי, אבל כבר הועלתה השערה על ידי חוקר, שאוריה היה מן האצילים החיתיים בירושלים, על פי שמו, שבמקור היה אולי אֶוְריה, ודומה לשם אֲרַוְנה, של המלך היבוסי האחרון, לפני כיבוש דוד, שבחיתית משמעו "מלך". לכן לא ייפלא אם אכן אתה צודק באשר למוצאה.