ליבת הספר
'העם הישראלי - התרבות האבודה'
קטעים מרכזיים מתוך הפרק השני
[...]
מעינות החיים
[...]
במהלך בחינה חדשה זו של העבר הגעתי לתקופת השופטים - ולתקופת
שאול ודוד. הייתי משוכנע כי תקופות אלה כבר מוכרות לי מלימודי הקודמים
ועל כן פניתי אל המקורות רק כדי לודא פרט זה או אחר, הדרוש לשם
שחזור
"דמות הישראלי".
כך החלתי לקרוא גם את סיפור חיי דוד, כפי שהוא מופיע בספר
שמואל. סיפור זה רתקני, ואני קראתיו ברציפות, בדריכות ובערנות מלאה.
הקריאה הרציפה אפשרה לי להתעלם
מנקודות מקריות וארעיות בסיפור. הדבר אפשר לנקודות שחזרו על עצמן
להתבלט ולדפוק על שערי תודעתי. החלתי לשים לב לקוים הקימים בסיפור.
תוך כדי קריאה בניתי ועיצבתי
בדמיוני את הדמויות המופיעות בסיפור חיי דוד. ככל שהתקדמתי, כך הלכתי
ושיפרתי את עיצוב הדמויות, כך החלתי להכירן יותר ויותר ולעמוד על מהותן.
בהתקרבי לסיום הסיפור הלכו הדמויות והתחדדו בדמיוני; חשתי כי רוחן
והנעותיהן היו שונות כליל באיכותן ובעצמתן משל בני תרבותנו העולמית.
את שחשתי אז אינני יכול לתאר אלא בדימויים, והקורא
שיתקשה בהבנת כונתי, אולי יבין את משמעותם מתוך ההמשך.
חשתי כי מן הדמויות הישראליות המופיעות בסיפור
זה כמו ונובע נהר אדיר, שוצף וקוצף
של
"חיים".
נבעו מהם מעינות מרץ, עוז, עצמה וכוח, בריאות
ושלמות, מעינות כוחות אשר לא ידעתי לקרוא בשמם. את כל כולם כיניתי
"חיים", "חיות" "חיוניות".
בהשתמשם בכוחות החיים האלה שזרמו מהם
בשפע, בלא מעצור, בבזבזנות, הם ידעו להתגבר על כל אסון איום, על
כל תבוסה נוראה, ולהביס את כל הכוחות הגדולים שעמדו כנגדם.
כך שקעתי אט אט לתוך עולמם, מוקסם
ומודהם יותר ויותר מעצמת כוחות החיים האדירים ששפעו מהם בלי די.
כאשר הגעתי לסוף סיפור חיי דוד
ניתקתי בבת אחת מעולמם וחזרתי אל תקופתנו, אל תרבותנו ואל
אנושותנו. היתה זו חויה קשה. באותו רגע, כשעלו בדמיוני אנשי תקופתנו, הם
הצטירו בעיני כשלדים, כצללי אדם חולפים, כגויות נטולות רוח חיים.
קמתי ממקומי מודהם ונסער כולי, מזועזע, תמה לפשר תחושותי.
חשתי כי יסודות העולם הישראלי שנגלה לפני שונים כליל מיסודות עולמנו ומיסודות העולם
העתיק. הישראלים הקדומים האלה חיו אמנם בתקופה מסוימת והשתמשו
בהשגיה התרבותיים, אך כל אלה שולבו בתרבותם וקבלו משמעות ישראלית
יחודית. חשתי כי גם מושגים ומונחים, שרוחו ברחבי העולם העתיק ובעולמנו, קבלו
משמעות שונה בלשון הישראלית. העולם הישראלי נראה לי אפוף מסתורים!
הקשר עם יהוה
וכשסקרתי את העולם הישראלי שגיליתי וחיפשתי בו יסוד בולט כלשהו, יסוד
שונה כליל מכל שהכרתי בתרבות כלשהי בתקופתנו ובתקופות קדמוניות, מיד פרצה
לתודעתי ההכרה בתחושה שהלכה והתעצמה במהלך קריאתי והתמיהתני יותר ויותר:
נדהמתי מן הקשר האישי, הישיר, המידי והמתמיד של הישראלים בימי דוד
עם יהוה
"אלוהיהם".
שאלתי אז את עצמי: מהו, מיהו
והיכן הוא 'יהוה' זה, שהם כולם כה קרובים אליו תמיד?!
חשתי כי כל ישראלי בסיפור זה ידע
בכל רגע מה
"יהוה אלוהיו"
רוצה ממנו ודיבר בשמו
בחופשיות! יתר על כן, לישראלים האחרים
שסבבוהו לא היה צל ספק כי אכן הוא דובר בשם יהוה
אלוהיו (אף מבלי שיטען כך!) וכי
אין צורך לבדוק זאת!
חשתי כי לו היו מביאים בסיפור זה משיחת ילדים וילדות ישראליים, אזי גם
אז הייתי מוצא אותה תופעה: הקשר המידי והישיר של כל ישראלי עם יהוה אלוהיו!
[ - דילוג על עמוד במקור - ]
חשתי אז כי בתופעה הזו, היחודית והמיוחדת, גיליתי
יסוד מיסודות התרבות הישראלית, אולי אף היסוד העיקרי והחשוב מכל!
תופעת הקשר הישיר והכולל עם יהוה היתה נקייה מחשש זיוף יהודי
של הדורות המאוחרים, פשוט מפני שתכונה זו היתה זרה ליהדות והיא אף לא
שאפה אליה. היא אולי שאפה - רשמית - להשראת נבואה על אנשים בודדים
וספורים, אך נמנעה מלשאוף לעם נביאים - לקשר עממי כולל ומתמיד עם אלוהיה.
יתר על כן, תכונה זו לא
בוטאה מפורשות בספר שמואל: תכונה זו אותרה על פי התרשמותי מתוך
השיחות המצוטטות בספר. לא מן הנמנע כי
העורך המאוחר של ספר שמואל אף לא היה
מודע לה! כיון שלא היתה
מפורשת, קשה היה
לצנזרה.
גיליתי אפוא תכונה ישראלית
חשובה, שיכלתי להתבסס עליה מבלי לחשוש למהימנותה. גיליתי את התכונה
שסביבה ועליה אוכל לבנות את תמונת העם הישראלי הקדום, אמונתו ותרבותו.
חשתי כי עתה לכדתי
באגרופי את המפתח להבנת התרבות הישראלית הקדומה וכי לא אתן
למפתח זה להשמט מכף ידי עד אשר אפתח בעזרתו את כל שעריה הנעולים!
הניסוי המחשבתי
[ - דילוג - ]
אם אמנם נכונה התרשמותי, כך אמרתי לעצמי, אזי אין ספק
כי התופעה שגיליתי השפיעה עמוקות על התרבות הישראלית. התופעה חיבת היתה
להבדילה תהומית מכל התרבויות האחרות שהיו אי-פעם בעולם, תרבויות
אשר ביסודן לא הונח קשר מן הסוג הזה עם כוח
"אלוהי"
מסוים.
תרבות, שתכונה כזו תונח ביסודה באמת ובתמים - לא כמס
שפתים אלא כאורח חיים - תרבות כזו תהיה שונה כליל מכל תרבות אחרת!
עתה פניתי לערוך ניסויים מחשבתיים כדי לאתר את המאפינים המיוחדים
לתרבות כזו. הנחתי כי לאחר איתורם אוכל לבדוק אם אמנם התקימו בתרבות
הישראלית הקדומה - ובכך תימצא לי הוכחה שתאמת או תדחה את התרשמותי.
העליתי בדמיוני תמונה מופשטת
של חברה, המכירה בכוח מסוים, כוח זמין בכל רגע, אשר כל אדם יכול וחיב
"להדבר"
עמו ישירות ורציפות ולפעול על-פי הוראותיו; חברה אשר
קים בה העיקרון, שאין להשמע אלא לכוח זה - ולכוח
זה בלבד! - בכל מקרה, בשלמות, וללא ערעור ופקפוק.
ואמנם, מידית עלו בדעתי מאפינים יחודיים לתרבות כזו. בחברה, שתניח את העיקרון
הזה ביסודה - כך אמרתי לעצמי - לא ימצא מקום לא לחוקים, לא לבתי-דין ולא
לסמכות אנושית או חוקית כלשהי. בחברה כזו לא תהיה משמעת חיצונית, לא
יהיה דין ולא יהיה דיָן; בחברה כזו גם לא יהיו כללים מחיבים של מוסר חברתי!
[דילוג על פסקות שמסבירות מדוע חברה
כזו אינה זקוקה לחוקים, ומדוע בית משפט אינו אפשרי בה]
בחברה כזו גם לא יתכן כי יהיה מוסד שיאשים
אדם בכך שלא נשמע לכוח האלוהי, בכך שפעל בניגוד להוראותיו: בבסיס כל מוסד
שכזה מונחת בהכרח ההכרה כי ישנם אנשים שעדותם על רצון הכוח האלוהי עדיפה
משל אנשים אחרים, אולם הכרה שכזו מנוגדת לעיקרון שהונח בבסיס החברה הזו.
בחברה כזו לא יתכנו כללי מוסר חברתי מחיב; שהרי בכל רגע על האדם
להשמע לכוח האלוהי ולנהוג לפי מצותו - ולא לפי כללים כלשהם הקימים בחברה!
החטא היחיד שיתכן בחברה כזו הוא החטא לכוח האלוהי (במקרנו:
"החטא ליהוה"),
לאמור: עשיית דבר בניגוד להוראתו הישירה!
[ דילוג על שתי פסקות ]
האימות
[...]
החלתי לבדוק אם אמנם - ובאיזו
מידה - היתה התרבות הישראלית בימי דוד חסרת חוקים ומוסר, חסרת דין
ודיָן, חסרת סמכות אנושית, חוקית או מוסרית; כל זאת על פי סיפורי ספר שמואל.
החלתי לעבור פרט אחר פרט, כשאני ניגש אל החומר ללא הדעות הקדומות הרווחות
כיום. והנה החלו הפרטים להצטבר ולהערם וכל כולם הובילו למסקנה המדהימה:
התרבות הישראלית הקדומה, עד לימי דוד, אכן היתה חסרת חוקים כליל!
תופעות, שעד אז לא הובנו על ידי
החוקרים והפרשנים השונים, אשר נאלצו להתעלם מהן או ממשמעותן; אשר נאלצו
לעוֵת מאורעות ולבדות מוסדות, נסיבות ומניעים, כדי לישב את הקשיים שהתעוררו
בגללן; כל התופעות האלה הוארו פתאום בבת אחת וקבלו את באורן הפשוט והמידי.
[בעשרת העמודים הבאים, עד לסוף הפרק השני, מבואר
כיצד פרטי סיפורי ספר שמואל מתישבים עם קביעה מרחיקת לכת זו. הפרק
השני בשלמותו ניתן לקריאה
כאן]
